פסק-דין בתיק ת"א 759-09

בעניין תובעות 2 ו-3

מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעות בתאונת דרכים מיום- 6.1.06.

תביעת התובעת 2-

הנכות הרפואית

בחוות דעתו של המומחה מטעם בימ"ש, ד"ר שגיב (להלן:"מומחה"), קבע ד"ר שגיב, כי לתובעת לא נותרה כל נכות בגין התאונה.

בסיכומיו טען ב"כ התובעת, כי על אף חוות דעתו של ד"ר שגיב יש לקבוע, כי לתובעת נותרו 5% נכות וזאת בין היתר מאחר וד"ר שגיב בעצמו אישר בחקירה כי לא נמצאו כל רישומים אודות מגבלות תנועה אצל התובעת מהתקופה שלפני התאונה  וכן טען כי לאחר התאונה ציינו רופאים שונים, כי מצאו אצל התובעת הגבלה בתנועות הצוואר. בנוסף ציין, ב"כ התובעת כי בחקירתו הודה המומחה, שלתובעת נגרמה הגבלה מינימאלית בסיבוב ולדבריו בחוות דעת קודמת שנערכה על ידי  ד"ר שגיב בעניין תובע אחר, בתיק אחר (מר פדלון), הקנה ד"ר שגיב לאותו תובע שסבל גם הוא מהגבלה מינימאלית בסיבוב, 5% נכות.

במהלך חקירתו של ד"ר שגיב, ציין ד"ר שגיב בין היתר, כדלקמן:

"ש. אני רואה בחוות דעתך, אתה ציינת שטווח התנועה תקין ומלא ולא ציינת את הטווחים במעלות, למה?

ת. אין היום שום שיטת מדידה נאמנה ומדויקת בנושא הזה. אין לה שום משמעות. שיטת הבדיקה הקלינית עולה עליה עשרות מונים וממילא טווח התנועה להגדרת אחוזי נכות מתייחס לקלה, בינונית וקשה. מאחר והבדיקה לא יכולה לרדת לרמת הזיהוי שלה מספיק טובה, אין טעם להתעקש על מדידת הזווית בעיקר והמדידה מכוונת בזמן הזה, נכנסים הרבה מאוד מרכיבים שחלקם הגדול נעלמים או לא מופיעים בבדיקה קלינית תוך כדי תנועות ספונטניות של החולה. ולכן, תוך כדי הבדיקה, מחוץ לטקס, יותר מדויקת...... "

(עמ' 9 לפרו' שו' 5-12).

"לשאלת בימ"ש, איזה אינדיקציות נוספות יש, תשובתי, התרשמות אם יש כאב בסוף תנועה. אם החולה מוגבל ולא רק בזמן שאתה עושה בדיקה אלא אם יש הגבלה תוך כדי בדיקה בכלל, אם יש הגבלה בין מעבר לישיבה לעמידה. כי כאשר הוא מתכופף קדימה, אני מתייחס גם לעמוד שדרה צווארי. יש המון בדיקות שאנו עושים כדי להתרשם מהגבלה מבדיקות צוואר. הנושא של לכמת את טווח התנועה, הוא בעייתי . אני מדבר על פלוס מינוס 5 מעלות......" (עמ' 10 לפרו'  שו' 31-35) .

מתוך דבריו של המומחה ומתוך דברים אחרים שעלו מחקירתו, עולה כי  בבדיקה המובנית של התובעת אכן נמצאה בתנועותיה הגבלה מינימאלית. יחד עם זאת ציין המומחה, כי במהלך בדיקה מזהה מומחה מרכיבים רבים שחלקם הגדול אינו מופיע בבדיקה הפיזית עצמה, ובדבריו הפנה , בין היתר, לתנועות ספונטניות של החולה במהלך כלל הבדיקה. לשיטתו קביעת אחוזי הנכות אך ורק לפי בדיקת טווחי התנועה הקלינית בבדיקה המובנית היא בעייתית.

בנוסף ציין המומחה, כי העובדה שרופאים אחרים שבדקו התובעת מצאו אצלה הגבלה בתנועות, אינה מפתיעה וזאת לאחר שלדבריו גם כאשר נכנס חולה למרפאתו ומציין כי קיימת אצלו בעיה בצוואר, הוא עצמו מציין שלחולה הגבלה בצוואר אך לדבריו אין מדובר בקביעה שנערכה לאחר מדידה. בנוסף ציין המומחה כי התובעת נבדקה פעמיים על ידי כירורג ואורתופד בבית החולים ובשני המקרים נמצא טווח התנועה של צווארה תקין. (עמ' 12 לפרוטוקול)

בסיפא לדבריו בעניין, ציין המומחה, כי ליבו שלו,  נוטה תמיד לכיוון הלקוח, אך במקרה של התובעת, הוא לא יכול היה להקנות לה אחוזי נכות, עקב כך שלא מצא כל הגבלה בתנועותיה.

באשר לטענת התובעת בענין מסקנותיו השונות של המומחה בתיק דומה אחר (עניינו של  מר פדלון), ציין המומחה, כי עניינו של מר פדלון שונה, בין היתר, בכך שאצל מר פדלון דובר בהגבלה בכפיפה ולא בסיבוב, וכן ציין כי קביעתו בעניין התובעת לא נעשתה רק על פי בדיקת קלינית של מגבלות תנועה אלא גם על בסיס הקשבה לתלונותיה ובחינת התנהלותה במשך כלל הבדיקה. (עמ' 11 לפרוטוקול).

דבריו של המומחה ככלל נמצאו ענייניים ומקצועיים, ובנסיבות אלה, מצאתי לנכון ליתן לקביעת המומחה כי אצל התובעת לא נמצאה הגבלה בתנועה, משקל מכריע.

יחד עם זאת בעת מתן פסק הדין לא יוכל בית המשפט להתעלם מפסקה מסוימת שנאמרה בדברי המומחה, כדלקמן:

"ת. ...העובדה שהיא התלוננה על הצוואר זה  לגיטימי. זה שהיו לה כאבי ראש לאחר התאונה, גם זה לא בסימן שאלה. זה שהיא עברה בירור לאחר התאונה בגלל כאבי ראש וצוואר, כולל על תלונות על כאבים ביד כולל EEG , כל אלה מצביעים שהיו לה תלונות על כאבים בצוואר. זה לא סימן שאלה בכלל. יש בעיה אחת והיא בנאלית כזאת, שעל פי תקנות המלל, אנו לא מוסכמים לתת אחוזי נכות על פי המלל. אם הייתי נותן לה על פי כאבים, היה מגיע לה 5%. אם הייתי צריך לתת לה רק על פי תלונותיה על כאבים הייתי נותן לה 5%. כאשר בסוף של דבר לחתום על מסמך למטרה, צריך שתהיה קורולוציה בין התלונות לבין הממצאים הקליניים לבין בדיקות מעבדתיות. שכל הפאזל היה ביחד, מצטרפים לתמונה שאתה יכול לתת אותה..." (עמ' 12 לפרו' שו' 29-37).